חפץ חיים

הלכות לשון הרע בהלכה היהודית

ה'חפץ חיים' הותיר את מורשתו על הדורות הבאים אחריו, בעיקר באמצעות ספריו הרבים שחיבר ופעילותו העצומה למען עם ישראל. מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו "אהבת חסד" וספרים נוספים.ספרו החשוב והנפוץ ביותר הוא ה"משנה ברורה", שהוציא בשישה כרכים. זהו חיבור הלכתי על סדר "אורח חיים" של ה"שולחן ערוך", שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי, ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח

החפץ חיים סירב בתוקף לשמוע להצעותיהם של אחיו, כיוון שחחפץ לשמור על שלום הבית בין אמו לבין אביו החורג. לאחר שנים, סיפר לבנו את הסיפור, ואמר: "לולי העיירה הקטנה הזו ולולי מעשי אמך, מי יודע אם הגעתי לתורה, ולא נסחפתי בטרדות החיים כשאר בני גילי". בנו, מחבר הספר "קיצור תולדות החפץ חיים", מספר על אמו הצדקנית: "היתה טובת לב לנכאי רוח ויראת אלוקים. מאבי ז"ל לא ביקשה דבר, וכל משאת נפשה היתה רק כי ישתלם בתורה ובעבודה, והסתפקה תמיד במועט". עוד מספר הבן כי כאשר אמו לקחה אותו לקנות בגדים לחתונתו, בירך אותו בעל החנות שישתמש בהם בהצלחה ויהיה סוחר גדול ועשיר. מספר הבן בזו הלשון: "נתרגזה אמי ואמרה לו: 'מי ביקש מכם ברכה כזו?! ברכו אותו שיהיה גדול וירא שמים"... מהנהגותיו: כל לילה נהג לעלות לעליה שבגג ביתו ולהתפלל, לערוך דין וחשבון על מעשיו במהלך כל היום ולהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא על צרכי כלל ישראל; התעניין במצב התושבים בראדין והשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו; חינך את בני ביתו בדרכי נועם ולא הקפיד על בניו שלא ישבו במקומו ושלא יתערבו בתוך דבריו; כאשר הגיע למכור את ספריו במקום כלשהו ונוכח שם רב או 'מגיד' שהתפרנסו מאמירת דרשות עזב מייד בכדי לא לפגוע בפרנסתם; הצטער שבצעירותו עסק במסחר ודאג שמא הונה את הבריות או חלילה גזל; ברח מן הכבוד ובהסכמות שקיבל על ספריו דרש שלא ידפיסו את תארי הכבוד