סדר משניות השלם - לרבינו הקדוש

סֵדֶר

מִשְׁנָיוֹת הַשָּׁלֵם מְנֻקָּד

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ

רַבִּי

יְהוּדָה הַנָּשִׂיא

מפורסם הקשר בין לימוד המשנה לבין נשמת החי או הנפטר, והוא בא לידי ביטוי במנהגי לימוד שונים. האר"י הקדוש בספרו טעמי המצוות בפרשת ואתחנן כתב את סדר הלימוד שעל האדם לנקוט בו דבר יום ביומו, ולימוד זה כולל בין השאר גם את המשנה. בהמשך הדברים הוא מביא את הכוונה שצריכה להתלוות ללימוד המשנה - ועל ידי קריאתך תכווין שֶמִן אותיות משנה יהיה נשמה. הדברים נכתבו בקצרה, ואין בהם הסבר מהו הדמיון הפנימי שבין המשנה והנשמה

משום שידוע שאם ירצה האדם להתעסק להשיג מהות נשמתו, ומה תוארה וגוונה ותפיסת מקומה יוציא בהבל ימיו ולא ישיג כלל, כדרך הסומא שלא ראה מאורות מימיו שאם ירצה להשיג חילוף הגוונים יצא לריק, כל יגיעו ולא ישיג כלל. כן דומה-בדומה, הרוצה להכיר מהות נשמתו רק מפעולותיה יוכל להכיר כוחה וגודל מעלתה, אמנם היא סתומה בלי השגה

הפסוק - מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. שכן שמנה אותיות משנה, וכתב הרב החיד"א כי משנה גימטריא פרנסה. שכל הלומד משנה זוכה לפרנסה

The Mishnah is the first major work of rabbinic literature, consisting of teachings transmitted over hundreds of years and compiled by Rabbi Yehuda HaNasi around 200 CE. It preserves centuries of Jewish legal opinions and debates, organized into 63 tractates (masekhtot), which are organized into six orders (sedarim) covering agriculture, holidays, personal status, damages, sacrifices, and matters of purity. It is a foundation of the Jewish oral tradition, which continues with the Talmud, a work that is structured as commentary on the Mishnah.